אדם שנחשף לאירועים ממשיים או שהיה מאוים על ידי אירועי: סכנת מוות, חבלה חמורה או פגיעה מינית. (לתשומת הלב גם אירוע פיטורין מטלטל כלכלית/הישרדותית יכול לייצר חווית איום ממשית על החיים).

החוויה הטראומתית יכולה להתרחש באחת מהדרכים הבאות:

1. חוויה באופן עצמי
2. עדות לאירוע אשר קרה לאחר
3. גילוי על קרוב משפחה או חבר קרוב שהיה קורבן לאירוע (תאונה, אלימות וכו’…)
4. חווית חשיפה חוזרת או קיצונית לפרטים דוחים וקשים של האירוע. במצב שאין אירוע מכונן יחיד אלא “טראומה מורכבת”. (אנשים באזור לחימה, חוקרי מקרי רצח או אנשי הצלה המטפלים בתאונות…)

במידה והטראומה ו/או תסמיניה ממשיכים להתרחש חודש ויותר אחרי אירוע הטראומה היא תוגדר כפוסט-טראומה PTSD.

• עפ”י מחקר רחב שערך קסלר (1995) 60% מהאוכלוסייה חוו לפחות אירוע טראומתי אחד במהלך חייהם, אך רק 8%-14% יוגדרו כפוסט-טראומתיים.
• אצל כ50% נראה החלמה מלאה בשלושת החודשים הראשונים: ההתפרצות של PTSD היא עד 3 חודשים אחרי האירוע עצמו, כאשר לרוב האנשים אין מופע מושהה.
• בקרב 40% מהמאובחנים קיימים סימפטומים גם לאחר 10 שנים.
  ל-PTSD  יש שיעור גבוה במיוחד של קו מורבידיות (הופעתן של הפרעות נוספות במקביל). כ-80% מתמודדים עם לפחות הפרעה נפשית אחת נוספת.
• הסבירות לפתח PTSD גבוה יותר פי שניים בקרב נשים בהשוואה לגברים. עם זאת, גברים נוטים לפתח פוסט-טראומה על רקע אירועי מלחמה, בעוד נשים מפתחות אותה על פי רוב לאחר טראומה מינית או אונס.
• במידה והתסמינים הפוסט-טראומתיים נמשכים מעל לשנה הסבירות להחלמה ללא טיפול נמוכה ביותר.
• קבוצות סיכון: שוהים באזורי מלחמה, קורבנות אלימות פוליטית, מתמודדות עם הפלה טראומטית או לידה שקטה, מצב סוציואקונומי נמוך ועוד.

• ירידה במצב הרוח עד לכדי דיכאון
• הופעה של חרדות
• הופעת פתולוגיות כגון: התמכרויות
• הופעת תסמיני בעיות רפואיות
• פיתוח קשיים כלכליים
• הקלעות למשברים במשפחה

כמו מרבית ההפרעות הנפשיות, גם PTSD אינה ניתנת כיום לריפוי מלא.

מאמר מטא-אנליזה שפורסם, ניתח 32 מחקרים על טיפולים ל-PTSD. הממצאים מלמדים כי ההשפעה החיובית של טיפולים קצרי מועד בפוסט-טראומה מחזיקה מעמד גם לאחר שנתיים ממועד סיום הטיפול.

אז למרות שהחלמה מלאה אינה מובטחת, טיפול פסיכותרפי ולעיתים תרופות יכולים לעשות את ההבדל בין חיים מלאים עם PTSD לבין חיים בצל ההרסני של הטראומה.

אין טיפול תרופתי ספציפי שפותר את התסמינים של PTSD, ישנם כדורים שמפחיתים דיכאון, יש תרופות שמפחיתות חרדה – אבל אין טיפול תרופתי ייחודי ל-PTSD.

תרופות SSRI, בעיקר לוסטרל או סרוקסט הן השכיחות ביותר. לעיתים נרשמות תרופות SNRI ל-PTSD, כמו אפקסור (ונלפאקסין). על אף שלא קיימת תרופה ייעודית ל-PTSD, מטה אנליזה שפורסמה בסוף 2021, הצביעה על כך שלצד היעילות הטיפולית של פסיכותרפיה גם לטיפול תרופתית קיימת השפעה מתועדת.

מדוע רק חלק מהאנשים שנחשפים לאירוע טראומטי יפתח תסמונת פוסט-טראומטית, בעוד אחרים ימשיכו באין מפריע בחייהם?

• היסטוריית חיים שכללה טראומות מוקדמות.
• טראומת ילדות מעוררת אימה, חוסר אונים או פחד קיצוני.
• תמיכה חברתית דלה לאחר תום האירוע.
• סטטוס משפחתי בודד: גרוש, אלמן או רווק.
• התמודדות עם לחץ נפשי נוסף מעבר האירוע, כמו אובדן של אדם אהוב, כאב או פציעה.
• היסטוריה אישית של הפרעות נפשיות קודמות ו/או או שימוש בסמים.
• רמת השכלה פחותה מהממוצע.
• תפיסת האירוע והתגובה הרגשית של הנפגע לאחריו.

המחקרים מנסים להתחקות מזה שנים רבות אחר הגורמים הפסיכולוגיים שיכולים לפתח חוסן נפשי ולמנוע פיתוח של הפרעת PTSD כרונית.

להלן כמה גורמים מגנים נבחרים שנבחנו על ידי חוקרים ופורסמו במאמרים אקדמיים:

1. מצב סוציו אקונומי גבוה.
2. אמונה רוחנית או דתית – “הכל זה מאלוהים”. מציאת ההיגיון העומד מאחורי ההתרחשויות מקל על ההתמודדות (“למה זה קרה? כי ככה אלוהים רצה”). ככל שעוצמת האמונה גבוהה יותר כך גובר החוסן נפשי. לדוגמא, חיילים שיוצאים למלחמה ולא מאמינים בצדקתה לעומת חיילים שמאמינים שהם נלחמים על הבית – החיילים שנלחמים מתוך היגיון ומוטיבציה פנימית מצויים בסיכון מופחת לפריצת PTSD לאחר חשיפה לקרב. ככל שהטראומה מתרחשת בקונטקסט שניתן להפיק ממנו אמונה ורציונל, כך גובר החוסן הנפשי.
3. תמיכה חברתית – ככל שהאדם עטוף בתמיכה חברתית כך גובר החוסן הנפשי שלו. אחד הנהלים ב- PTSD בהקשר של חייל שנפצע הוא להחזירו לשדה הקרב מיד עם חזרתו לתפקוד גופני. מהלך כזה נועד להפחית את הקטיעה באורח החיים (במידה והפציעה מאפשרת זאת). ככל שמחזירים את האדם במהרה למציאות בה פעם טרם הטראומה, כך פוחת הסיכון ל-PTSD.
4. IQ גבוה – ככל שהאינטילגנציה גבוהה יותר כך מתחזקות יכולות ההתמודדות. ידע הוא כוח, ויש בכוחו לעזור לנפגע לעבור התמודדות קלה יותר.

מחקר מעניין מלמד על המנגנון הנפשי והקוגניטיבי שעומד בבסיס תופעה מרתקת המכונה צמיחה פוסט-טראומטית. בצמיחה פוסט טראומטית מדווחים פוסט-טראומטיים דווקא על שיפור במצבם הנפשי, במקום על פגיעה והתדרדרות. לפי המחקרים על צמיחה בעקבות טראומה, נוצר בנו טריגר פנימי שמבסס אימון מנטלי של הרחקת מחשבות וזיכרונות שלילייים.

ראשית לחשוב על כל הדברים שנהגתי לעשות בעבר לפני אירוע הטראומה המכונן או רצף אירועי הטראומה שהצטברו.

לחשוב שהייתי בעל.ת שטחי ענין ויכולות מעוררת לא פעם חיוך פנימי, געגוע “דגדוג” הבטן הרכה המעודדת להרגיש, לחוש ולשלוף נקודות מהכוחות הפנימיים.

עשו לכם רשימה עם אותם הדברים שנהגתם לעשות והעלו בכם תחושה והרגשה טובה. סמנו בעיגול את אותו הדבר או דברים שאינם רחוקים מכם כעת ועשויים לחזור לחלק משגרת החיים שלכם כגון: ספורט, בישול, הקשבה למוסיקה, טיול במרחב הטבע, ישיבה על שפת הים, קריאת ספר, מפגש עם חבר קרוב, הרפיה ועוד…

בחרו פעילות אחת שאתם מאמצים לכם לשבוע הקרוב כיתבו אותה על דף בנפרד והניחו אותה במקום בו תתקלו בדף הנכתב ובפעילות שנרשמה עליו כך שיעודד אתכם לקום ולעשות. עשייה היא אחת מהפעולות המניעות אותנו לצאת משלב של תקיעות וקיבעון.

• כלים נוספים יישומיים אפשר למצוא בדף כאן
• אני תמיד כאן עבורכם במרחק ווצאפ אחד